החלטה
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ש. דקל-נווה), מיום 8.2.11, שניתן בתיק הפ"ב 2027/09, ובמסגרתו נדחתה בקשת המבקש לבטל פסקי בורר שניתן ע"י הבורר עו"ד עצמון יניב ביום 14.07.09 וביום 26.07.09.
ביום 16.09.10 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בפני בית משפט קמא, במסגרתה הוסכם כי אין מחלוקת עובדתית ביניהם, אלא מחלוקת משפטית. אשר על כן המצהירים לא נחקרו, ופסק דינו של בית משפט קמא ניתן על יסוד סיכומי הצדדים בלבד.
בפתיח לפסק דינו של בית משפט קמא תיאר בית המשפט את טענות הצדדים, וכן את הסכמתם הדיונית, וקבע כי אף שעיקר המחלוקת בין הצדדים "נוגעת לישיבה מיום 08.07.09, במהלכה גם נפגש הבורר עם כל אחד מהצדים ביחידות, מוטל על בית המשפט להכריע האם קיום ישיבה זו צריכה לפסול את הבורר מלדון בסכסוך בין הצדדים, וכתו צאה מכך, לפסול את פסקי הבוררות שניתנו על ידו" הרי לנוכח סיכומי הצדדים שהתייחסו גם לנושאים אחרים, קבע בית משפט קמא כי יהיה עליו להכריע בכלל המחלוקות. אך מאחר ולא נשמעו ראיות יהיה עליו להכריע במחלוקת "בהתאם למסמכים שהוגשו לבית המשפט".
ואכן, לאחר שנדונו כל טענות המבקשת, אשר בגינן יש לבטל את פסק הבורר, נקבע כי יש לדחות את הבקשה ולאשר את פסק הבורר.
לטענת המבקשת, היה על בית משפט קמא לבסס החלטתו אך ורק על העובדות שצויינו בתצהיר המבקשת, אשר משלא נחקר המצהיר ומשיבים הסכימו כי אין מחלוקת עובדתית בין נצדדים, לא נסתר ועומד בחזקת אמת. משלא נעשה כן, הרי לגישת המבקשת טעה בית משפט קמא בכך "שבכל החלטתו בת 29 עמודים, התעלם לחלוטין מכך שהמשיבים לא הגישו תצהיר בו חלקו על העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשה" (סעיף 22 לבקשה). מילים אחרות, טוענת המבקשת כי אף שהוסכם על ב"כ הצדדים כי אין מחלוקת עובדתית "ביהמ"ש קמא התפלמס עם כמעט כל העובדות שהוצהרו בתצהיר התומך בבקשה לביטול".
עוד טוענת המבקשת כי דין פסק דינו של הבורר להתבטל מחמת שפעל כמגשר ולא כבורר, וע"כ הופקעה הסמכתו לדון במחלוקת כבורר.
טענה נוספת היא, כי לא ניתנה למבקשת ההזדמנות לטעון טענותיהם בפני הבורר מאחר והבורר לא פסק על פי העילות שנתבעו, וטעה בית משפט קמא כאשר דחה את כל טענותיה של המבקשת.
הרקע לסכסוך ולהכרעות כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא-
המבקשת שכרה שטח מסויים בבניין השייך למשיבים. המשיבים טענו בכתב התביעה שהגישו לבית משפט השלום כי המבקשת חייבת לה כספים בעילות שונות, המבקשת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד. הסכסוך בכללותו הועבר ביום 20.12.05 לבוררות אצל הבורר, עו"ד עצמון יניב. הליך הבוררות התנהל מספר שנים. בסופו של ההליך ניתנו על ידי הבורר שני פסקי דין: האחד, ביום 14.07.09, השני, ביום 26.07.09.
אין מחלוקת כי לאחר ישיבות רבות שהתנהלו בפני הבורר, ועובר למן פסקי הדין, קיים הבורר הליך של גישור. הליך זה נכשל, ובמועדים שצויינו לעיל ניתנו שני פסקיו של הבורר.
במסגרת פסקי הדין שניתנו על ידי הבורר הוכרעו מחלוקות כספיות מורכבות בין הצדדים, טענות שנטענו במסגרת תביעה ותביעה שכנגד. חלק מהטענות התקבלו, חלקן נדחו וחלק מהחיובים קוזזו כנגד חיובים שכנגד. איני מוצאת מקום לפרט את החיובים השונים שפורטו בפסק הדין, ואף אין צורך בכך על מנת להכריע בסוגייה שבפני.
לבית משפט קמא הוגשו שתי בקשות: בקשה לאישור פסק הבורר ובקשה לביטולו. כאמור, הבקשה לביטול פסק הבורר- נדחתה. הבקשה לאישורו- התקבלה.
בפני בית משפט קמא טענה המבקשת מגוון של טענות, העיקרית שבהן כי לאחר שהבורר נפגש עם כל צד בנפרד, פקעה סמכותו של הבורר. בנוסף טענו כי עילות התביעה היו עילות חוזיות ואילו הבורר הכריע על פי עילה של עשיית עושר ולא במשפט, וכיו"ב טענות המפורטות בסעיף 8 לפסק דינו של בימ"ש קמא.
לטענת המשיבים- טענות המבקשת הינן טענות בדיעבד שלא הועלו ב"זמן אמת" אלא רק לנוכח תוצאות פסק דינו של הבורר, ואין בהן כל ממש.
פסק דינו של בית משפט קמא-
בית משפט קמא קבע כי הליך הגישור שנערך בסמוך לסיום הליך הבוררות, נערך בהסכמה, ואין בו כדי לפסול את הליך הבוררות או את הבורר. כמו כן, דחה בית משפט קמא אחת לאחת את כל יתר טענות המבקשת, שהן תשע מתוך עשר העילות לביטול פסק בורר המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר על כן קבע בית משפט קמא (בסעיף 75 לפסק דינו): "נחה דעתי כי הבורר ביצע מלאכתו כהלכה, ולא הוכח קיומה של אך אחת מהעילות לביטול פסקי הבוררות". לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול פסקי הבורר, וניתן האישור בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות.
דיון-
דין בקשת רשות הערעור שבפני להידחות בשל מספר טעמים, כפי שיפורט להלן
הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור על פסק דין הדוחה בקשה לביטול פסק בורר אלא במקרים חריגים בלבד: "פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה לפיה רשות ערעור על החלטתו של בית משפט הדן בענייני בוררות לא תינתן אלא במקרים חריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית המשפט משיקולי צדק ומניעת עיוות דין..." (ר' רע"א 8837/08 דני כהן נ' מרדכי כהן פורסם ב"נבו").